פסק-דין בתיק ע"פ 1298/07

1.         בפנינו ערעור על גזר הדין שהוטל על המערער בת.פ. 2619/05 (שלום נצרת), בעקבות הרשעתו בביצוע עבירות של מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז -1977, ותקיפה.

2.         המערער נדון ל- 10 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 2,000 ש"ח, לאחר שהורשע, על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעובדות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן.

3.         את העבירות ביצע המערער ביום 14/11/04, בעת שהועסק ב"קאנטרי קלאב" בנצרת עילית, כשומר. בשעת ערב, כאשר המתלוננת, שהועסקה אף היא ב"קאונטרי קלאב", הייתה בדרכה לביתה, צעד אחריה המערער, ובשלב מסוים תפס בחוזקה את אחד משדיה, בתגובה סטרה המתלוננת בפניו של המערער, והוא בתגובה סטר לה גם כן.

4.         הצדדים הודיעו לבית המשפט קמא כי הגיעו להסכמה לפיה, המערער ישלח לקבלת תסקיר שרות המבחן, ואם יהא התסקיר חיובי, תגביל עצמה המשיבה לטיעון למאסר שירוצה בעבודות שירות, במקרה כזה, התביעה תעתור למלוא התקופה, ואילו הסניגור יטען למאסר מותנה בלבד, עקב נסיבותיו האישיות של המערער ונסיבות האירוע. באם התסקיר יהא שלילי, הטיעון יהא פתוח וכל צד יוכל לטעון ללא הגבלה.

5.         בעקבות ההסכמה, הוגשו לבית המשפט קמא שני תסקירים של שרות המבחן.

המשיבה טענה כי לא מדובר בתסקירים חיוביים ולכן לא ראתה עצמה מוגבלת לטיעון למאסר בעבודות שירות. אי לכך, ביקשה להטיל על המערער עונשים שיכללו מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת.

מנגד טען הסניגור כי התסקיר איננו כולו שלילי, המערער קיבל אחריות למעשיו, הביע חרטה והתחייב לא לחזור עליהם. אמנם שרות המבחן לא בא בכל המלצה טיפולית, אך זאת, לעמדת הסניגור, בשל כך שהמערער התקשה לשתף את שירות המבחן במחשבותיו ובהרגליו, בהיותו אדם מבוגר, דתי, אשר העדיף לא לערב את אשתו במעשים שיוחסו לו.

6.         לאחר ששקל את טיעוני הצדדים ואת עמדת שרות המבחן, גזר בית המשפט קמא (כב' ס. הנשיא, השופט ג' אזולאי) על המערער את העונשים שפורטו לעיל.

7.         בפנינו טוען ב"כ המערער, כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה, התעלם מנסיבותיו האישיות, גילו, מצבו המשפחתי ועברו הנקי.

לטענת המערער, העדר המלצה טיפולית בתסקירי שרות המבחן לא היה בה די בכדי לקבוע כי אין המדובר בתסקירים חיוביים, והיה על בית המשפט קמא לאמץ את ההסדר ולהטיל על המערער את העונשים שהוסכמו בין הצדדים, כפועל יוצא מכך שמדובר בתסקירים חיוביים.

פרק נרחב בהודעת הערעור יוחד לקצין המבחן, כלפיו העלה המערער טענות קשות שנועדו לקעקע את הבסיס העובדתי עליו נשענו המלצותיו, לרבות טענות לחוסר הגינותו והעדר מקצועיותו. ב"כ המערער ביקש כי בטרם יוכרע הערעור יופנה המערער בשנית לשרות המבחן, על מנת שעניינו יבחן ע"י קצין מבחן אחר, שכן, לטענתו, איבד המערער את האמון בקצין המבחן שטיפל בו בעבר.

8.         ביום  22.1.08, לאחר ששמענו טיעוני הצדדים, ומבלי שהבענו כל עמדה באשר לטענותיו של המערער כלפי קצין המבחן, שוכנענו כי יהא זה נכון ליתן למערער הזדמנות נוספת לומר דבריו בפני שרות המבחן, בטרם נדון בערעורו, וכן לאפשר  לשרות המבחן לבדוק טענותיו, ולהגיב עליהן.

הנושא הובא בפני קצינת המבחן המחוזית, אשר בדקה את טענות המערער ושוכנעה כי אין בהן ממש, וכי קצין המבחן בחן באופן יסודי ומעמיק את הנתונים שהיו בפניו ומסקנותיו ניתנו על פי שיקול דעתו המקצועי. בשל האמור, ומכיון שלא נמצאה כל סיבה להחלפת קצין המבחן, הוגש לנו תסקיר נוסף ועדכני,  ערוך על ידי אותו קצין מבחן.

9.         בחנו את טיעוני הצדדים, ושוכענו כי אין עילה להתערב בעונשים שהוטלו על המערער.

10.        המערער יליד 1949, ואב ל - 12 ילדים, העז לבצע במתלוננת, מעשה חמור, מבזה ומעורר סלידה, ולאחר שזו סטרה בפניו בתגובה, הוא אף תקף אותה.

11.        בפני שרות המבחן תיאר המערער את עצמו כאדם דתי, והתקשה להסביר את פשר מעשיו, שאינם עולים בקנה אחד עם מצוות הדת ועם הדימוי העצמי שלו. את האחריות לביצוע המעשים הטיל ב"שטן" שכיוון אותו לעשותם, ובמנהל ה"קאנטרי קלאב", אשר לולא התערבותו היה העניין נגמר בצורה אחרת. המערער שלל כל נזקקות לטיפול, התקשה לחשוף את מניעיו והרגליו בפני שרות המבחן, ולא גילה אמפטיה כלפי הקורבן.

בנתונים אלו התקשה שרות המבחן להעריך את מידת הסכנה להישנות העבירות, ולאור עמדתו של המערער השוללת הליך טיפולי, לא בא שרות המבחן בכל המלצה טיפולית.

12.        אמנם בתסקיר צויין בנוסף כי המערער מבין את חומרת מעשיו, לוקח אחריות עליהם ומחובר להשלכות שיש למעשיו על הסביבה, אך התסקיר בכללותו איננו חיובי. המערער הטיל את האחריות למעשיו על גורמים אחרים, והמשיך בדרך זו, גם בהתייחסותו כלפי שרות המבחן. המערער העלה כלפי קצין המבחן, טענות אישיות קשות, ללא כל בסיס, שכן מסקנותיו של שירות המבחן, מבוססות בעיקרן, על נתונים שאינם שנויים במחלוקת. המערער מודה כי הוא התקשה לחשוף עצמו בפני קצין המבחן ולשתף עימו פעולה, בשל טיב העבירות, והחשש כי יוודעו לאשתו, הוא סבור כי העבירה איננה משקפת את אורח חייו כאדם דתי,  איננו משתף אחרים במניעי התנהגותו ואיננו סבור כי הוא סובל מבעיה הדורשת טיפול. בנתונים כאלה, אין פלא ששירות המבחן לא מצא לנכון להמליץ על אפיק טיפולי ולא יכול היה לקבוע כי אין חשש להישנות העבירות.

13.        לא מדובר רק בהתרשמותו של קצין מבחן בודד, שהרי לאחר הגשת הערעור, נבדקה שוב התאמתו של המערער להליך טיפולי, וזאת למרות שחזר על עמדתו, כי הוא איננו זקוק לטיפול, והפעם על ידי מנחי קבוצה טיפולית לעברייני מין.